אז איך מסכמים את התהליך המטורף הזה?
או שאולי לא מסכמים? אני אשאיר את השאלה הזאת פתוחה.
זה עוד שלב בחיים שכביכול נגמר אבל ימשיך ללוות אותי לתמיד.
ב-10 שבועות זכיתי לקום כל יום לזריחה, כן כן גם במהלך הצום
וכל ערב לראות את השקיעה - שתי ההופעות הכי טובות שיש בכל יום ונגישות כמעט לכולנו.
כמו שגם אמרתי גם בסרטון יקח לי הרבה זמן לעכל את התהליך הזה, יש דברים שכבר הושרשו בי חזק ויש עוד דברים שאני צריך עוד לדייק לעצמי ולחקור לעומק.
היום אני נמצא כחודש וחצי אחרי הסרטון הנ״ל,
מאז הספקתי לעבור הרבה מאוד דברים לטובה וגם קשיים.
טסתי לסקי עם אבא שלי לכבוד יום הולדת 65 שלו, ובתודה לתמיכה שלו בדרך שלי.
חזרתי לבית הבריאות בתור מתנדב במטבח,
התנסתי באוכל חדש ושיטות בישול שלא הכרתי,
נכנסתי חזק לטיפוס, ריצה וחיזוק הגוף,
המשכתי לקום כמעט כל בוקר לזריחה ואני לא מפספס אף שקיעה.
ובעיקר ולמרות הקשיים שעוד נשארו תמיד ידעתי לחזור להקשבה ולהזכיר לעצמי למה אני עושה את כל התהליך הזה ובשביל מי.
על פסגת ההר בשוויץ, ממש כ-10 ימים אחרי שחזרתי מבית הבריאות
אחת הנקודות שעוד נשארו פתוחות זה בעניין הנזק שעשיתי לעצמי בצורת הפיסטולה.
אחרי סדרה של בדיקות ורופאים וגם בדיקה של אלטרנטיבות נוספות בתחום הבריאות הטבעית אני מרגיש שאולי מצאתי פתרון וחוקר לעומק עכשיו את הנושא. שיהיו עוד התפתחויות אשמח לעדכן ואולי, אולי.. אצא שוב למסע החלמה נוסף במקום חדש ועם חוויות חדשות (:
ועד אז, אמשיך לשתף מפעם לפעם בפייסבוק ובאינסטגרם.
כל מי שיש לו שאלות מוזמן הכי בעולם לפנות אלי,
ואם אתם חושבים שהמסע שלי יכול לעזור למישהו אחר שאתם מכירים אני מפציר בכם שוב לשתף!
ואגב, אני עכשיו ממש, ברגעים אלו שהבלוג הזה מתפרסם בדרכי לשדה התעופה לנסיעה משותפת של אמא שלי ושלי לפורטוגל.
משהו שב-30 שנות חיי עוד לא יצא לי לעשות ככה לנסוע ולבלות רק עם אמא שלי,
אני מאוד מודה על ההזדמנות ומתרגש ממנה וכמו ששיתפתי במהלך הבלוג זו הדרך שלי להודות על התמיכה שלה בדרך שלי.
באהבה והערכה רבה,
יובל ❤️